נגישות

גלגולי הפסולת – הרבה מעבר לפח האשפה

מאז הגישה האמריקאית המיושנת של ״הזבל לסל, וחסל!״, העולם המודרני עבר מהפכה של ממש בבחינת ההתעסקות עם פסולת. כיום, הרעיון של לצרוך-ולזרוק מודר חברתית ואף תעשייתית, ונעשים מהלכים רבים שמטרתם לצמצם את כמות הפסולת ולנהל נכונה את מיון הזבל והאשפה. נכון, פסולת לעולם תהיה - ימיה כימי האדם. אולם אם גם אנחנו, בני האדם, רוצים ״לעולם להיות״ - אנו חייבים להיות מודעים לפסולת והשלכותיה על הסביבה והבריאות שלנו.

תולדות הפסולת

בני האדם ייצרו זבל עוד מימי קדם. בתקופת האבן ובחברת הציידים הפסולת היתה בעיקרה ‏אורגנית וכללה שברי ייצור, שכן כלי הבית היו מסותתים מאבן ורהיטים ומלבושים היו עשויים מעור וחומרים טבעיים אחרים.

גם כיום, אם נבחן את אורח החיים של הבדואים או בני המעמדות הסוציואקונומיים הנמוכים במדינות העולם השלישי, נראה כי הם מייצרים ״0 פסולת״. או ליתר דיוק – יש להם מעט מאוד פסולת, וגם היא משמשת לצרכים חוזרים כך ש״מחוץ למשק הבית״ כמעט ולא נזרקת פסולת.

כך למשל, הבדואים משתמשים בגללים של חמורים וגמלים כחומרי דישון ו/או כחומרי בעירה לבישול מזון ולחימום. עוד חומרי בעירה שהם משתמשים בהם יכולים להיות זרדים, ענפים וגזעי עצים. גם ״חומרי הבניה״ של הבית, או למען הדיוק האוהל, הם טבעיים, ועשויים מצמר עזים שטווים לכדי יריעות בד ענקיות. לעתים, אם רואים קונסטרוקציות של איטום או גידור – גם הן עשויות משאריות פסולת שנשמטו ממשאיות או מכבלי חשמל ותקשורת ישנים.

מה הפסולת שלנו אומרת עלינו?

לא רבים יודעים זאת, אבל היחס שלנו אל הפסולת, הכמות שלה, צורת הטיפול בה ומה שהיא כוללת – מלמדים רבות על המשתנים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים של החברה אליה אנחנו משתייכים. ממחקרים עולה כי הקשר בין רמת החיים לכמויות האשפה ‏ולאיכותה הוא הוא קשר חיובי: ככל שעולה רמת החיים גדלות כמויות ‏האשפה.

בנוסף לכך, יורד שיעור הרכיבים של הפסולת ‏האורגנית ועולה חלקם של הנייר והחומרים ‏הפלסטיים המורכבים שמצויים באריזות, שקיות וכו׳. ההסבר העומד מאחורי ממצא זה, הוא כי אוכלוסייה ברמה סוציו-כלכלית ‏גבוהה קונה פחות חומרי מזון גולמיים הדורשים עיבוד, וצורכת יותר מזון ארוז ומוצרים מוקפאים.‏

בישראל, נפחיות האשפה גדלה וכיום נמדדת כך: טון של אשפה תופס נפח של ‏‏6.15 מ"ק. ניתן להמחיש את הכמות והנפח של אשפת ישראל במניין מגדלי מרכז ‏עזריאלי שניתן היה למלא בה, כ-80 מגדלים בשנה! בבחינת ההרכבה שלה, האשפה בישראל עודנה מורכבת בעיקר מחומרים אורגנים, לאחר מכן בפסולת של נייר וקרטון, חומרים פלסטיים, עץ ולבסוף – בכמות המועטה ביותר, זכוכית ומתכות. הנתונים מאפיינים בעיקר יישובים בעלי חתך ‏סוציו-כלכלי אחיד, אולם באם מסתכלים על תל אביב שבה מערך האשפה נוצר רבות על ידי עסקים, ‏משרדים, בתי המסחר ומוסדות בידור הרבה מעבר לכמות שנוצרת על ידי תושבים, ‏הרכב האשפה שונה.

הטיפול המשולב באשפה: השלכות חיוביות כפולות

במדינות שהשכילו לאמץ מדיניות כלכלית נאורה לטיפול בבעיות הפסולת, מונהג העיקרון כי ״המזהם משלם״. כך למעשה, בגרמניה, אוסטריה, שוודיה ושוויץ האזרח הוא שנדרש לשאת בעלות של הטיפול באשפתו. האשפה של כל משק בית ו/או עסק נמדדת, והבעלים שלה הוא שמשלם עליה. ההשלכה החיובית של כך היא שאנשים רוצים להימנע מתשלום גבוה, ולפיכך ממחזרים יותר שכן הם רוצים ״לחסוך״ באשפה.

בזכות שיטה זו, כמויות האשפה אשר מופנות לטיפול ‏במערכות העירוניות קטנות משנה לשנה.יחד עם זאת, ברי הידע סוברים שאין התופעה קשורה למודעות סביבתית עמוקה באירופה שאינה מאפיינת את ישראל, אלא לשילוב של מודעות סביבתית עם מדיניות כלכלית מושכלת. לאור המחסור באתרי הטמנה ‏מאושרים ובעקבות סגירת מאות אתרי הטמנה לא חוקיים ב- 9 השנים ‏האחרונות, המטרה בישראל היא להגיע למצב של "משק סגור" לטיפול באשפה בכל רשות ‏מקומית. שכן, רק משק סגור יטיל על יצרן הפסולת את העלות ‏של הטיפול בה ובמקביל ייצור תמריץ חיובי לצמצומה.

הטיפול המשולב שנקרא ״ארבעת ה ‏R‏ – ים" הוא הגישה הרציונלית ‏לטיפול באשפה, כאשר האמצעים נמדדים בסדר הירררכי מהטיפול המועדף ומטה: ‏

Reduce ‎‏ – צמצום

הימנעות מקסימלית מהיווצרות הפסולת והאשפה. ‏

במפעלי תעשייה למשל, משיגים זאת על ידי תכנון נכון ומחושב של הייצור, אשר מונע ‏נפולת ונשורת. בתחומי המסחר והצרכנות, משיגים זאת על ידי צמצום במספר האריזות. ‏פתרון לוגיסטי חכם ומועדף הוא המארז הרב פעמי: בשיווק פרות, ירקות, ‏מוצרי חלב, ועוד – עושים שימוש במכלי-פלסטיק עם פיקדון.

בעולם ‏המשקאות מדובר בבקבוקי זכוכית או בבקבוקי פלסטיק רב שכבתיים שמיועדים ‏למילוי חוזר, עליהם מוטל פיקדון בערך שיבטיח את החזרתם.

Reuse ‏- שימוש חוזר

אם לא הצלחנו למנוע היווצרות פסולת לחלוטין, נעבור למחשבה אחרת: לנסות לעשות בה ‏שימוש חוזר.

Recycle‏ – מחזור

בשונה מהשימוש החוזר, בפונקצייה של מחזור מדובר בעיבוד הפסולת בתהליך ייצור ‏תעשייתי. המחזור הוא עיבוד בתהליכי ייצור המוניים, ולא ביחידות בודדות.‏

Recover‎‏- התמרה (לאנרגיה)‏

הפניית כל מה שלא הצלחנו למחזר לשריפה מבוקרת עבור הפקת אנרגיה, במסגרת פעולות לשימור משאבי האנרגיה. ‏שריפת הפסולת מעשירה את מלאי הדלקים ופולטת אפר תחתית ‏שמופנה לחלופה הבאה ברצף השלבים:

Landfilling‏ – הטמנה (מבוקרת)‏

הטמנה מבוקרת היא הפעולה האחרונה שנעשית לאחר שננקטו כל האמצעים להתעסק עם פסולת תוך כדי הנסיון למנוע זיהום של מי תהום, אוויר וקרקע. פסולת שמיועדת להטמנה צריכה להיות פסולת שאין בה כל שימוש מעשי.

ובינתיים, בישראל.. הרים של אשפה

אם אתם רוצים להבין את הרכב הפסולת הישראלית, חכו לשביתה של עובדי מחלקות התברואה, צאו מביתכם והביטו סביב. האשפה שביומיום מוסתרת בתוך פחים או מיכלי ״צפרדע״ תיערם ברחובכם בן רגע ותציג מפגן של אריזות, מיכלי קרטון, מוצרי נייר ופלסטיק אשר כולם מיועדים להטמנה, על אף כי לרובם יכול להיות שימוש נוסף שחוסך באנרגיה, בזיהום ובכסף.

גישתו של הישראלי הממוצע כלפי ‏הפסולת המוצקה והטיפול באשפה מחייבת שינוי יסודי. למעשה, אולי אפילו יותר מגישתו המאוד משופרת של השוודי, הגרמני או השוויצרי: שכן בישראל הקטנטונת חוסלו כמעט לחלוטין אתרי הטמנה פוטנציאלים. בשורה התחתונה, הדבר יכול להסתכם במיון ביתי של הפסולת.

את זו האורגנית ניתן להפוך לקומפוסט, ואת זו שכוללת פלסטיקים ו/או נייר וקרטונים יפנה למיכלי המחזור שברחוב, מעט רחוק יותר מהפח אבל לא רחוק מדי. מדובר בצעד קטן שאם יעשה כל אחד מאיתנו, יכול לשנות את המציאות כולה.

השאירו פרטים ואנו ניצור איתכם קשר בהקדם.